הגדרה
מדד שבוחן כמה תשואה עודפת הניבה השקעה על כל יחידת סיכון. מחושב כתשואה מעל הריבית חסרת הסיכון, חלקי סטיית התקן. ככל שהוא גבוה יותר, התשואה מצדיקה טוב יותר את הסיכון שנלקח.
הסבר מורחב
מדד שארפ פותח על ידי ויליאם שארפ, זוכה פרס נובל לכלכלה. הרעיון: תשואה של 12% שהושגה עם תנודתיות עצומה שווה פחות מתשואה של 10% שהושגה ברוגע יחסי. החישוב לוקח את תשואת התיק, מחסיר את התשואה חסרת הסיכון (למשל אג״ח ממשלתי קצר) ומחלק בסטיית התקן של התשואות. כלל אצבע מקובל: מדד סביב 1 נחשב סביר, מעל 2 טוב מאוד, ומדד שלילי אומר שפיקדון היה עושה עבודה טובה יותר. המגבלה המרכזית: סטיית תקן מענישה גם תנודתיות כלפי מעלה, ולכן קיימים מדדים משלימים כמו מדד סורטינו.
דוגמה מעשית
נניח שתיק א' הניב 12% בשנה עם סטיית תקן של 20%, ותיק ב' הניב 9% עם סטיית תקן של 8%, כשהריבית חסרת הסיכון היא 4%. שארפ של תיק א': (12-4)/20 = 0.4. שארפ של תיק ב': (9-4)/8 = 0.625. תיק ב' השיג תשואה טובה יותר ביחס לסיכון, למרות תשואה נמוכה יותר במספר המוחלט. להמחשה בלבד.