מה זה אג"ח?
ההלוואה שאתם נותנים למדינה

אגרת חוב היא הלוואה שאתם נותנים: לממשלה (אג"ח ממשלתי) או לחברה (אג"ח קונצרני). בתמורה אתם מקבלים ריבית קבועה מראש (קופון) לאורך חיי האגרת, ובסוף התקופה - את הקרן בחזרה (פדיון). בניגוד למניה, שבה אתם שותפים ברווחים ובהפסדים, באג"ח אתם נושים: התשואה ידועה מראש, והסיכון העיקרי הוא שהלווה לא ישלם.

הלווה. ממשלתי = המדינה לווה, הסיכון נמוך מאוד (ממשלת ישראל או ארה"ב כמעט לא מגיעות לחדלות פירעון) והתשואה נמוכה בהתאם. קונצרני = חברה לווה, הסיכון תלוי באיתנות שלה (מדורג AAA עד "אג"ח זבל") והתשואה גבוהה יותר כפיצוי. כלל האצבע: תשואה גבוהה חריגה באג"ח = השוק מתמחר סיכון גבוה, לא מתנה.

כי האג"ח שלכם מתחרה בחדשות. נניח שקניתם אג"ח עם קופון 3%, ואז בנק ישראל העלה ריבית והאג"ח החדשות מציעות 5% - מי יקנה מכם 3% במחיר מלא? רק בהנחה. לכן מחיר האג"ח הקיימות יורד כשהריבית עולה, ולהפך. ככל שהאג"ח ארוכה יותר (מח"מ ארוך), הרגישות הזו חזקה יותר.

התשואה השנתית הכוללת שתקבלו אם תחזיקו את האג"ח עד הפדיון - כולל הקופונים וההפרש בין מחיר הקנייה לערך הפדיון. זה המספר שמשווים בין אג"ח, לא הקופון: אג"ח עם קופון 3% שנקנתה ב-90 אגורות לשקל מניבה תשואה לפדיון גבוהה מ-3%. בעיתונות הכלכלית, "תשואות האג"ח עלו" מתייחס בדיוק למספר הזה.

אג"ח שהקרן והריבית שלו צמודות למדד המחירים לצרכן - כלומר מוגנות מאינפלציה: אם המדד עלה 3%, גם התשלומים גדלים ב-3%. ממשלת ישראל מנפיקה גם צמודות (גליל) וגם שקליות לא-צמודות (שחר). ההבדל בתשואה בין השתיים משקף את ציפיות האינפלציה של השוק - נתון שסוחרים עוקבים אחריו.

אג"ח הוא רכיב מייצב בתיק, לא מנוע צמיחה: הוא מקטין תנודתיות ונותן תזרים צפוי, במחיר תשואה נמוכה ממניות לאורך זמן. ההקצאה תלויה בגיל ובמטרה - צעיר עם אופק ארוך יחזיק מעט אג"ח אם בכלל; מי שמתקרב לשימוש בכסף יגדיל את הרכיב. הדרך הפשוטה להיחשף: קרנות סל של אג"ח, בלי לבחור אגרות בודדות.