איך המיינדסט קובע אם תישאר עני או תהפוך למשקיע?

שלום לכולם וברוכים הבאים לפרק השני בפודקאסט "תודעת כסף" עם יבגני מיטרוב.

התשובה הקצרה לשאלת הפרק: ההבדל בין מי שנשאר במקום למי שמתעשר הוא כמעט אף פעם לא הידע - הוא הדרך שבה אתם חושבים על כסף.

למי שלא מכיר אותי - קוראים לי יבגני מיטרוב, ואני מייסד שותף ובעלים של מכללת Wise Academy (ויז אקדמי), מכללה למסחר והשקעות בפתח תקווה שהכשירה כבר מעל 7,000 תלמידים למסחר בשוק ההון, בקריפטו ובחוזים עתידיים. אני בעצמי משקיע וסוחר כבר 10 שנים, ובנוסף משקיע בנדל"ן בארץ ובארה"ב. בפרק הקודם סיפרתי איך הגעתי לעולם היזמות וההשקעות - מהקיבוץ בכפר רופין, דרך הרפת והצבא, ועד למסחר. היום נצלול למשהו עמוק יותר: תודעת כסף. איך אתם חושבים על כסף, איך אתם מדברים עליו ואיך אתם מרגישים איתו - זה מה שיקבע אם תתקדמו או תישארו במקום.

רוב האנשים לא באמת בוחרים את היחס שלהם לכסף. אנחנו גדלים עם אמירות כמו: "כסף לא גדל על העצים", "העיקר הבריאות", "מי שיש לו כסף - בטח עשה משהו מלוכלך". אלה משפטים שההורים שלנו אמרו, וגם הם שמעו אותם מההורים שלהם. הם לא באו ממקום רע - הם פשוט חיו בתקופות אחרות, בתקופות של הישרדות.

בעבר רק עבודה קשה הרוויחה משהו. היום יש כמות בלתי מוגבלת של אפשרויות: מידע אינסופי, שווקים פתוחים, אינטרנט שמחבר אתכם לעולם. מי ששומע את הפרק והוא בשנות ה-20 שלו - יש לכם יתרון ענק. נולדתם לתקופה שבה קל יותר מאי פעם לייצר הכנסה ולהשקיע חכם.

אני גדלתי בקיבוץ. ראיתי אנשים עובדים קשה מאוד - ברפת, במדגה, בתמרים. עבודות כפיים של 12 שעות בשביל 400 שקל. ואז אתה מתחיל לחשוב שככה זה: שכסף מגיע דרך סבל. רק כשנכנסתי לעולם ההשקעות והיזמות הבנתי שהבעיה היא לא בכמות הכסף, אלא במיינדסט שמנהל אותך. בגיל 20 נכנס בי "ג'וק": אמרתי לעצמי שאהיה עשיר, לא משנה מה - לא מתוך ראווה, אלא כדי לאפשר לילדים שלי את מה שאני לא יכולתי להרשות לעצמי.

אני זוכר את הרגע שבו נפל האסימון. כבר הרווחתי לא רע מאמזון, אבל עדיין הרגשתי "לא עשיר" - כי בראש שלי כסף היה משהו שמגיע מעבודה פיזית קשה, לא מיצירת ערך. ברגע שהבנתי שכסף הוא תוצאה של ערך שאני נותן - הכול השתנה. אנשים מחפשים "איך להרוויח כסף", אבל לא שואלים "איך להפוך לאדם שמייצר ערך". כשאתה משנה חשיבה, המציאות משתנה: אתה מפסיק לחשוב "איך מרוויחים עוד קצת" ומתחיל לחשוב "איך בונים מערכת שמכניסה כסף גם כשאני ישן".

כסף הוא כלי, לא מטרה. הוא לא "הפרס" - הוא האמצעי לייצר חופש, לעזור לאחרים ולהתפתח. כשאתה רודף אחרי כסף, הוא בורח. כשרודפים אחרי ערך, הוא מגיע.

חשיבה לטווח ארוך: אם מסתכלים רק על החודש, נשארים במרדף. משקיע אמיתי חושב שנים קדימה ומוותר על סיפוק רגעי בשביל חופש עתידי.

מדברים על כסף בלי מבוכה: בישראל יש טאבו סביב כמה מרוויחים, סביב חובות, סביב השקעות. כשלא מדברים - לא לומדים. תשאלו, תתעניינו, תתייעצו.

קודם משקיעים, אחר כך מבזבזים: עני מרוויח, מבזבז, ואם נשאר - משקיע. עשיר מרוויח, קודם משקיע, ואם נשאר - מבזבז. זה הסוויץ' הכי חשוב.

חיים מתחת לרמת החיים: הכרתי אנשים שמרוויחים 200-300 אלף בחודש ובכל זאת לא מסתובבים עם מותגים או רכבי-על. הם שמים כסף בדברים שעולים בערך (נכסים), לא בדברים שיורדים בערך (צעצועים).

קודם כול מפסיקים לשפוט כסף. אל תגידו "אין לי כסף" - תגידו "איך אני יכול לייצר כסף?". שפה יוצרת מציאות, וכל משפט שלילי על כסף מייצר תקרת זכוכית בראש.

שנית - בודקים סביבה. עם מי אתם יושבים? על מה מדברים? אם החברים צוחקים על השקעות, זה מדבק. תייצרו לכם "מעגל שיח כלכלי" חדש: פודקאסטים, ספרים, קהילה, מנטור.

שלישית - חוק אחוזים פשוט: קודם משקיעים אחוז קבוע מהשכר (תבחרו 20%-40% לפי היכולת), ורק אז יוצאים למסעדות ומותרות. גם אם ההכנסה גדלה - שמרו את רמת החיים זהה לכמה שנים. זה קשה? כן. וזה מה שיוצר קפיצה אקספוננציאלית.

רביעית - אוטומציה: העברה קבועה ביום המשכורת לחשבון השקעות. כשזה אוטומטי - זה קורה. כשזה "כשיהיה לי זמן" - זה לא קורה.

חמישית - מטרה ברורה: לא "להיות עשיר" אלא מספר, תאריך ויעד. "מיליון שקל הון מושקע עד גיל 35", "5,000 שקל הכנסה פסיבית עד סוף 2026". המוח עובד טוב עם מטרות מדידות.

הודיה יומית ממוקדת כסף (2 דקות ביום): כל ערב רשמו שלושה דברים כלכליים קטנים שטובים בחיים שלכם - ידע חדש שלמדתם, שקל שחסכתם, שיחה טובה על תקציב. זה מכוון את המוח לחפש הזדמנויות.

חוק 72 השעות: ראיתם הזדמנות - חומר חדש ללמוד, אפיק השקעה, פגישה עם יועץ? חובת פעולה בתוך 72 שעות, אחרת זה נשכח.

חוק 10 השאלות: לפני הוצאה גדולה שאלו - האם זה נכס או הוצאה? האם זה יכניס כסף, יחסוך זמן או יעלה בערך? אם לא - למה עכשיו?

"זה יקר לי" הופך ל"איך אני יכול להרשות לעצמי את זה בצורה חכמה?"

"אני לא מבין בזה" הופך ל"אני לומד את זה בחודש הקרוב" - תקבעו יעדים קטנים לאורך הדרך וכך יהיה קל יותר ללמוד כל דבר חדש.

"השקעות זה מסוכן" הופך ל"אי-השקעה מסוכנת יותר" - הכסף נשחק בבנק משנה לשנה, ובמצטבר לאורך עשור מדובר בהרבה מאוד כסף.

חוק ההפרדה: הכנסה גדולה לא מגדירה מי אני. אני ממשיך לחיות בפשטות כדי לייצר לעצמי ולמשפחתי חופש.

חוק העלות הבלתי נראית: כל שקל שאני לא משקיע - אני מפספס תשואה של לפחות פי 5 לאורך השנים על אותו שקל. הוצאה של 1,000 שקל היא מבחינתי כמו לוותר על 5,000 שקל עתידיים.

חוק הנראות: מה שלא כתוב - לא קיים. כותבים מטרות, כותבים מספרים, כותבים תוכנית - ותולים מול העיניים.

ואיך זה נראה ביום-יום שלי? מי שמכיר אותי מהאינסטגרם יודע: אני חי ברמת חיים ממוצעת, לא מתהדר במותרות, ומשקיע בערך 90% ממה שאני מייצר - ולכן ההון גדל מהר: קריפטו, מניות, נדל"ן בארץ ובחו"ל. אני לא אומר שזה קל, אבל כשמתמידים - רואים תוצאות, ומהר.

קחו דף וכתבו למעלה: "תודעת כסף - מאיפה אני מתחיל?". כתבו שלושה משפטים שמגבילים אתכם, וממול את אותו משפט בנוסח חיובי: "אין לי כסף להשקיע" הופך ל"אעבוד יותר כדי שיהיה לי כסף להשקיע"; "אין לי זמן" הופך ל"אפנה זמן על חשבון דברים לא מקדמים"; "זה מסוכן" הופך ל"אלמד כדי להבין".

הגדירו אחוז קבוע מהמשכורת שתשקיעו כל חודש בהוראת קבע - גם אם זה 10% להתחלה. בחרו ספר, קורס או פודקאסט אחד והתחייבו ל-20 דקות ביום במשך 14 יום. ושתפו בן או בת זוג או חבר קרוב - שיתמכו בכם.

לקפוץ מהר מדי לסיכונים גדולים כי "שמעתם על רווחים מטורפים" - במקום זה קחו ליווי מאדם שמבין יותר מכם, או השקיעו סכום קטן להתנסות.

לשנות רמת חיים ברגע שההכנסה קופצת - במקום זה תמשיכו באותה רמת חיים 24 חודשים לפחות, ורק אז שדרגו קצת.

הלוואות לא מקדמות: אל תיקחו הלוואות ואל תפרסו לתשלומים שום דבר שלא מקדם אתכם למטרה הכלכלית - במיוחד לא מותגים. כן על לימודים, כן על השקעות עם תזרים חיובי, כן על מינוף בנדל"ן.

תלות במוטיבציה: במקום להיות תלויים במוטיבציה יומית, תעשו דברים ש"יכריחו" אתכם לפעול - למשל הוראת קבע להשקעות. ברגע שהכסף עבר, אתם חייבים להשקיע אותו.

בחור צעיר בן 24 כתב לי: "אני מרוויח 9,500 נטו, אין לי איך להשקיע". ביקשתי ממנו לתעד את ההוצאות שלו חודש אחד. מצאנו דליפות בשווי 1,650 שקל - משלוחים, מנויים, ריביות מיותרות וכפלי ביטוחים. קבענו יעד של 1,000 שקל השקעה אוטומטית בהוראת קבע. אחרי 6 חודשים היו לו 6,000 שקל מושקעים בשוק ההון, הרגל חדש ואפיק הכנסה צדדי קטן שנולד בדרך.

המסקנה: לא משנה כמה אתם מרוויחים - משנה השיטה שבה אתם פועלים.

כסף הוא לא מטרה - הוא תוצאה. הוא לא מה שגורם לחופש - הוא מה שמאפשר חופש. אבל הדרך לחופש מתחילה בראש: במילים, בהרגלים ובסביבה. ותזכרו דבר אחד: החופש שלכם מתחיל כשאתם מתחילים לחשוב כמו משקיעים - לא כמו שכירים.

לפני שנסיים, חשוב לי להגיד בצורה הכי ברורה: כל מה שאני משתף בפודקאסט הוא הניסיון האישי והדעות שלי - זה לא ייעוץ השקעות ולא המלצה לביצוע פעולה. כל החלטה כלכלית תקבלו רק אחרי שלמדתם והבנתם אותה לעומק.

ואם בא לכם להעמיק - באתר של ויז אקדמי מחכים לכם מדריכים וכלים חינמיים, כולל מחשבון ריבית דריבית שממחיש בדיוק את מה שדיברנו עליו היום, והמדריך המלא על ריבית דריבית.

בפרק הבא נדבר על ניהול סיכונים - איך להפסיק לתת לפחד מהפסד לנהל אתכם, ואיך בונים מסגרת שמגינה עליכם גם כשהשוק רועש.